כשילדים מתפרצים, הורים ומורים נוטים לשאול ולדבר יותר מידי... שואלים את הילדים שאלות רטוריות עצבניות 'למה את/ה מתנהג/ת ככה?!'. מסבירים לילדים בהגיון למה לא היו צריכים להתנהג ככה. מתעצבנים ומאשימים את הילדים למה הם לא נרגעים מהר, ובפועל מלבים את ההתפרצות של הילדים, ואת תחושת חוסר האונים והרגשת הכשלון שלהם כשלא מצליחים להרגיע את הילדים. בהרצאה אסביר כיצד ההצפה של הילדים המתפרצים 'מדביקה' את המבוגרים, שמאבדים את השליטה ושיקול הדעת שלהם. לכן הראשונים שצריכים להתעשת הם המבוגרים. דרך זיהוי מתי הילדים צריכים מהם תגובה של 'נוהל חרום'. מהם המצבים של התפרצויות זעם, תסכול, עלבון, חרדה ולחץ של ילדים בהם התגובה צריכה להיות ברורה ענינית ויעילה. כיצד להרגיע את הילדים תוך כדי תיקוף רגשות הילדים (שהם עכשיו בהתפרצות) תוך השמת גבולות (מה מותר ומה אסור לעשות ) ואמונה שההתפרצות תיכף תיגמר (סוגסטיה חיובית). גישה זו של תקשורת חיובית סוגסטיבית תביא לסיום המשבר במינימום נזק לילד ולהורה .תאפשר לחזור בהקדם לשגרה לטובת כולם.

בהרצאה יוסברו מחד הצורך האנושי בגבולות, ומאידך הקשיים בשמירת גבולות על ידי דמויות הסמכות (הורים, מורים) בעידן המודרני. אנו בתקופה המעבירה מסרים סותרים של צורך בסמכות ומשמעת מחד, וצורך בדמוקרטיה מאידך. בהרצאה נכיר את הפרשנויות האישיות שיש לכל אחד מאתנו על 'המשמעת הרצויה'. במיוחד נתמקד בציפיות הלא ריאליות שיש לרבים למשמעת מלאה, מהירה, 'מחייכת' והגיונית. ציפיה ל'משמעת פנימית'- אחריות, במקום שאינה אפשרית. ציפיות אלו גובות מחיר יקר של כעס מיותר המפחית מיעילות תהליך המשמעת. בהרצאה יוצע מודל ציפיות ריאלי המתאים למשמעת לילדים בגילאי הגן ועד גיל ההתבגרות. נדבר על טכניקות מרכזיות 'לדבר משמעת' עם ילדים (בבית/בכתה), להיות 'קשים לבעיה ורכים לבני האדם', לשמור על גבולות אך בדרך הומניסטית ומכבדת.

ילדים נתקלים במהלך חייהם בבעיות שונות: לימודיות, חברתיות ורגשיות. מרגישים עקב כך מצוקה, כעס ותיסכול. לעיתים הילד מעונין בעזרת המבוגרים (הורים, מורים) ולעיתים המבוגרים הם אלו המוטרדים מהבעיה ורוצים לעזור לפתור אותה. רוב המבוגרים מנסים לעזור בכך שהם מסבירים לילד כיצד לפעול, נותנים עצות ומכוונים אותו לפתרון הרצוי בעיניהם. פעמים רבות נסיונות אלו לעזור אינם מצליחים- הילד מרגיש כועס, מותקף, ודוחה את העזרה. בהרצאה יוסבר כיצד מבין כל הורה/מורה באופן סוביקטיבי את תפקידו החינוכי 'לעזור לילד'. תפיסת התפקיד יכולה לעיתים לחבל בהגשת עזרה אם היא אינה ריאלית. בהמשך תוצע דרך מומלצת לדבר עם ילדים כשהם במצוקה. להקשיב, לגלות אמפטיה, להבין במדויק מה הבעיה, ולחפש עם הילד פתרונות המתאימים לו. לקיים דיאלוג המקרב בין המבוגר לילד ומאפשרת לו לסייע ביעילות. דגש יושם על היכולת של המבוגר להישאר תומך והומני גם כשהתקשורת עם הילד מאיימת ולא נעימה.

עולמם הפנימי של ילדים עשיר- הם מרגישים וחושבים בעוצמות. את רגשותיהם ומחשבותיהם הם מעבירים בדרכים ישירות (אומרים) ובעיקר בדרכים עקיפות. לעיתים חסרות להם מילים, ופעמים רבות המסרים לא מודעים אף להם. ילדים מאותתים באופן סמוי על תחושותיהם. אם בהתנהגויות ואם ברמזים. כך למשל ילד הטוען שמשעמם לו מנסה אולי לאותת שקשה לו, וילד שצועק שלא אכפת לו מנסה לומר שאכפת לו מאוד אלא שהתייאש. לנו המבוגרים לא קל להבין את המסרים הגלויים והסמויים של הילדים. לחלקם קשה לנו להקשיב- אם בגלל שהמסרים קשים (הילד מעביר עלינו ביקורת) אם בגלל שהמסרים לא מקובלים עלינו בשיפוט הבוגר שלנו (מה פתאום הוא לא רוצה ללמוד, זה חשוב) ואם בגלל שאנחנו ממהרים לענות ולהיות צודקים עוד לפני שהקשבנו והבנו את הילד. בהרצאה אפרט את המחסומים להקשבה מדויקת לילדים. אסביר כיצד ניתן להבין מסרים סמויים, וכיצד ניתן לנהל דיאלוג אמפטי ומקדם כדי להבין אותם טוב יותר.

להורים ולמחנכים חשוב מאוד ללמד ילדים ערכים. שיפנימו את כללי החברה 'ושיתנהגו כמו שצריך'. מאמינים שערכים הם דבר הכרחי, שיעזור לילד להשתלב טוב יותר בחברה ולהיות מבוגר מתפקד ומצליח. ואכן כך. חשוב שילדים יהיו חרוצים, מנומסים, ישרים, אוהבי תרבות, וכו'. כך גם מבוגרים. במציאות קיים קושי רב בהקניית ערכים, ובחיים לפיהם. פעמים רבות החינוך לערכים נעשה בדרך של הטפות מוסר, כעס וענישה על הפרת ערכים. הערכים מועברים באופן צדקני של 'ראה וקדש', שקשה ליישמו בחיים עצמם (אל תשקר, אל תלשין- מי יכול לעמוד בערכים כאלו בצורתם הטוטלית?). כתוצאה מחוסר היעילות של החינוך הזה לערכים הילדים לא מתנגדים והמבוגרים מתוסכלים. בהרצאה יסביר למבוגרים 'ילד מייצג' בשם חבריו הילדים כיצד ניתן לדבר על ערכים 'בגובה העיניים'. כיצד ניתן להקנות ערכים באמצעות דיאלוג ריאלי ותומך. למשל, כיצד יכולים המבוגרים להיות מודל ריאלי ללמידת ערכים, כיצד ניתן להפוך את הערכים 'מפלקטים על הקיר' למפת דרכים שעוזרת בחיים עצמם.